חברת גוסטו בע"מ נ' אפרים רוגובין בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לשומת הוצאות שהוגשה על ידי התובעים בעקבות פסק דין שניתן בתיק זה ובהתאם לסיפא של סעיף 100 לפסק הדין:

"כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל".

התובעים עותרים לבית המשפט כי ישום את סכום החזר האגרה אשר שולמה על ידם בסך 38,915 ₪ נומינלי ובסך 43,355 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה.

הנתבעים שילמו לתובעים סך של 4,200 ₪ בלבד ולטענתם אין התובעים זכאים לתשלום נוסף מאחר וחיובם בהחזר האגרה הוא בהתאם לחלק היחסי שבו זכו התובעים בתביעתם.

דהיינו, מאחר והתובעים זכו רק ב 11.2% של תביעתם המקורית, אין לשלם להם הוצאות משפט בשיעור העולה על שיעור זה ובסך 4,200 ₪ בלבד.

2. הנני לדחות טענה זו של הנתבעים.

תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

תק' (מס' (1)אגרות בית המשפט...כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין; "

תק' (מס'

דהיינו, אגרת בית המשפט היא כפי ששולמה על ידי התובעים לפי קביעתו של מזכיר ראשי של בית המשפט.

מאחר ובית המשפט לא קבע אחרת בפסק דינו, אין להפחית דבר מהחיוב בגין החזר האגרה כהוצאות המשפט .

טענתם של הנתבעים באשר לחיובם בהחזר אגרה מלא במקום חלקי בהתאם לפסק הדין הסופי, אין מקומה כלל בבקשה לשומת הוצאות אלא בערעור על פסק הדין עצמו.

הדיון בסבירות ההוצאה שהוצאה, מקומו רק בטענות בהתאם להוראות תקנה 513(2) לתקנות הנ"ל אך הן מתייחסות לשאר ההוצאות שהוצאו במסגרת ניהול התביעה ולא להוצאות המפורטות בתקנה 513(1) לתקנות.

3. אשר על כן, הנני לקבל את הבקשה לשומת הוצאות ולקבוע כי המשיבים ישלמו למבקשים את סכום האגרה כאמור בסעיף 1 לעיל.

כמו כן, ישלמו המשיבים למבקשים הוצאות הדיון בבקשה זו בסך 1,000 ₪.

מיום 9.6.1990

תק' תש"ן-1990

ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598